בשנת ה אלפים כ׳ כומר אחד נימול באינגילטרה כדי להנשא עם יהודית שנתלהב באהבתה ויודע הדבר |לבני העיר והיורוצים
לשרפם אבל המלך בחר לעשות הנקמה בדרך אחרת וגזר כי תוך ג׳ חדשים ימירו ואשר מלו הכומר שרפו ורבים מהם המירו
ויקחו כל בניהם מו׳ שנים ולמטה ויוליכום לסוף מלכותו למען ישכחו מנהג אבותיהם היהודים וימת המלך וימלוך בנו תהתיו ותכף
בא על מלכותו דבר ורעב ויאמרו יועציו כי לחטאת היהודים שאינם מאמינים היטיב בא העונש להם ויעש שני אהלים על חוף הים
על א׳ צייר צורת מרעה״ ושמו ועל אחר צייר משיחם ויאמר עליהם כי מרשה להם להתיהד ולא יכריח שום מהם לשום דבר
אמנם כדי להכיר מי יהודי רוצה שהמתיהדים יכנסו באהל מרעה״ וקבלו עליהם לעשותו ורבים מהם נכנסו באהל מרעה״ ואחר
הכנסם היו שם מרצחים אותם ומשליכים בים וכן ספו תמו כלם׃
Both Ben Virga and Rabbi G’daliah apparently fixed the date of the
expulsion of the Jews from this country A.M. 5020, or A.D. 1260,
which is decidedly erroneous. Asher’s inscription on the wall of the
Winchester dungeon controverts it.¹ Selden ingeniously, and I dare say
correctly, proposes to read נ instead of כ, which proposal reconciles
the apparent contradiction. No mistake is more likely to occur with
transcribers, than writing down a כ instead of נ.
¹ See pp. 379, 380.