The following Hebrew Shtar was adduced by the learned John Selden,
of the sixteenth century, in order to prove that the title “Sir” was
considered part of the possessor’s name, so that the Jews of England
retained it in their contracts without translating it.
אני החתום מטה מודה הודאה גמורה שפטרתי ומחלתי לשי׳ אדאם משטרטונא וליורשיו ולבאים מחמרו כל מן תביעה ועיעור
שיש לי ושיכול להיות ליער המלון כשטנמירא הקטנה בפלך מידלשצע שהאדם הנקו׳ מחזיק זאת לדעת בקרקע ובאהו ובמרעה
ובאגם עם כל האפורטניציע שמקדם היה לשי׳ אשטייבוא מקינדוט בכן שלא אני ולא יורשי ולא שום אחר בעבורי יכולין לתבוע או
לערער על שי׳ אדאם הנקו׳ או על יורשיו או על הבאים מכחו על המלון הנקו׳ עם כל האפורטניצע הנקו׳ בעלילת שום חוב שהיה
אשטייבנא הנקו׳ חייב לי או לשום יהודי אחר מבריאת עולם עד סופו ואם שום יהודי בעולם יבא לתבוע או לערער על שי׳ אדאם
הנקו׳ או על יורשיו או על הבאים מחמרו על המלון משטנמירא הנקו׳ עם האפורטנצע הנקו׳ בעלילת שום חוב שהיה אשטייבנא
מקינדוט הנקו׳ חייב לי או לשום יהודי אחר בעולם מבריאת עולם עד סופו עלי ועל יורשי בתראי להגינם ולהצילם ולפוטרם נגד כל
המעיערים וזאת התמתי היים דניקול
The above _shtar_, or starr, was very indifferently copied by Selden,
and so badly transcribed by Dr. Tovey, that a reference to the original
became absolutely necessary, and which was after a little trouble
obtained. The original has also a Latin note as follows:――
“Istud starrum fecit Hagm. fil. Magistri de London, Domino Adæ de
Stratona, de acquietantia de STANMERE de omnibus debitis in quibus S.
de Cheynduit ei tenebatur. Ita quod idem Judæus nec hæredes sui nihil
exigere possint de prædicto Ada nec hæredibus suis ratione terræ de
Stanmere de prædictis debitis.”
The following specimen of the second kind is a charter of release, made
by one Aaron, a Jew of Lincoln, to William Fossard, so early as 1176,
A.D., or 22 H. 2, long before the exchequer of the Jews was established.
“Sciant omnes legentes et audientes Litteras has, quod ego Aaron Judæus
de Lincolnia, attestatione hujus meæ Cartæ quietum clamavi Willielmum
Fossard de toto debito quod ipse vel pater ejus mihi debuerunt; et
testificor, quod ipse est quietus de debito quod debuit vel mihi vel
Josceo de Eboraco, vel cæteris Judæis subscriptis, viz., Kersun Elyae,
Samsoni, Isaac, Judæo Pulcelle, vel ipsi Pulcelle vel Deuecresse de
Danemarchia, usque ad festum S. Michaëlis anni Incarnationis Domini
millesimi centesimi LXXVI. Hanc quietam clamantiam feci ei pro mille et
CC. et LX. marcis unde Monachi de Mealse adquietaverunt eum versus me.
Et sciendum quod quasdam Cartas hujus debiti jam reddidi, et eas si quas
adhuc penes me habeo quamcitius potero reddam.――Mag. Rot. 9. R. I., Rot.
4. b. Everwichseira.”
Maddox, in his “Formula Anglicana,” gives the following as a specimen
of a Jewish shtar, or starr, in the French language. It is a general
release from a certain Jew, Fitz-Hagyn by name, who acted as attorney
for his father, to a certain John de Say.
“Jeo ke suy ensele de suz, reconnuse verreye reconusaunce et testimoine
pur mon pere Hagyn le fiz mestre Moss, ke Sire Johan de Say et ses
auncestres et ses Heyres quites sunt de mun Pere avaunt dit, et de ses
heyrs, et de tuz ses enfaunz, et de moy, et de mes heirs, et de mes
assignes, de totes dettes, demaundes, chalendes, et plegages, ke eus a
nus esteint tenuz, par Chartre u par nule Cirographe, u autre estrument;
fetes avaunt ke cest Estar, del commencement du Secle dek a la fyn. Et
si seit trove Chartre, u taille, u autre estrument, sur le nun le avaunt
dit Sire Johan, u akeun de ces auncestres, u akeun de ses heires, e
en le nun mun pere avaunt dit, u akeun de ses heires, u akeun de sez
enfaunz, u en mun nun, u akeun di mes auncestres, u de mes heires, en
la Huche nostre Seynur le Rey, u de hors, fetes avaunt ke cest Estar
fu feyt; Je reconus et tesmoyne pur mun pere avaunt dit, et pur tuz ses
heirs, et pur ses enfaunz, et pur moy, et pur mes heires, et pur mes
enfaunz et assignes, ke quites seent a tuz jurz, et ren ne vaylet. E
Jo et mes heires warrantirum aquiterum et defenderum le avaunt dit Sire
Johan de Say, et ses heires, enver mun pere avaunt dit, et envers tuz
ses heires, et ses assignes de tuttes dettes ke la avaunt dit Sire Johan
a eus esteynt tenuz avaunt cest Estar fu fet, du comencement du secle
dek a la fin. Act le Venderdi prochein apres la Seinte Lucy, lan du
Regne le Re Edeward le fiz le Rey Henry, secund. E ceo ke jeo ay reconu,
ai ensele cum aturne mun pere avaunt dit en ceste chose.
“JACOB LE FIZ HAGIN.”